האישה שנשאה את כל השדה האנרגטי על הגב שלה

לקליניקה שלי נכנסה אישה עדינה, רגישה, עם מבט שמבקש רוגע

עוד לפני שהיא דיברה כבר הרגשתי את העומס שהיא סוחבת.

היא סיפרה לי שהיא חוזרת הביתה מותשת

לא משנה כמה שעות היא ישנה,

כמה מנוחה היא לוקחת היא עדיין עייפה

הסברתי לה שזו לא עייפות של הגוף

זו עייפות של נפש שנושאת יותר מדי

במהלך השיחה שלנו קלטתי את המשפטים שמעידים שהיא זו שנושאת את השדה האנרגטי של השושלת שלה "אני סופגת אנרגיות של אנשים..."

"אני מרגישה דברים שהם לא שלי…"

"אני לוקחת ללב כל מה שקורה לאחרים…"

היא נושאת אמונות ורגשות של מי שהיו כאן לפניה,

כי בתוך תוכה קיים הסכם ישן:

שהיא זו שתבוא לנקות

שהיא תתמיר את הכאב

שהיא תעבור דרך כל האנרגיות כדי "להציל" את מי שלא יכלואבל היא לא יודעת איך להתמיר

אז במקום ריפוי —> נוצר עומס

במקום ניקוי —> נוצר בלבול

במקום השחרור —> הגוף שלה קורס מעייפות

ואז היא אמרה מילים שמביעות את הכאב שלה

היא חושבת שזה שלה

שהיא הבעיה

שהיא רגישה מדי

שהיא "לא בנויה לעולם הזה"

ושאלה אותי ברגע אחד של אמת

"ליאת, אם זה לא שלי, למה אני מחזיקה את זה כל כך חזק?"

ואמרתי לה את הדבר שגרם לה לבכות בשקט

"כי את מרפאה

אבל אף אחד לא לימד אותך לרפא את עצמך"

וכשמתחילים לעבוד

כשמפרקים את ההסכם הישן,

כשמחזירים למי שייך את מה שלא שלך,

כשמנקים את השדה,

כשנותנים לאנרגיה כיוון ברור…

הרגישות לא נעלמת

אבל היא הופכת לכוח

לדיוק

לנוכחות

והחיים מרגישים פתאום…

אפשריים

שלך, בהמון אור ואהבה ליאת ווליק

מלווה מסעות רוחניים | ריפוי העור, הגוף והנפש