בני נוער ומבוגרים שחווים אתגרים בגלל שהם אחרים,
רואים ומרגישים מה שאחרים לא מרגישים.
קוראים לזה "הפרעות קשב"
אני קוראת לזה "מתנת קשב"🎁
שנים, כעסתי על זה שאני שונה, שאני אחרת, ניסיתי להיות כמו כולם.
חשבתי שזה מה שיעזור לי להשתייך לחברה אבל זה עשה את האפקט ההפוך החברה דחתה אותי,
חוויתי חרם בילדות, הייתי המון לבד והחברה לא קיבלה את מי שאני.
כדי שהחברה תקבל אותי ניסיתי להיות כמו מי שראיתי מהצד השני,
לדבר כמוהו, להתנהג כמוהו ולהיות מישהי אחרת.
וגם זה לא עבד... עדיין רוב הזמן נשארתי לבד ואם לא נשארתי לבד אז הרגשתי כל הזמן מנוצלת ולא רצויה.
כשגיליתי שלמדע יש לזה שם "הפרעות קשב וריכוז" זה היה נחמד להבין שבאמת יש לי אתגר והגדרה למה שאני מרגישה, שזה לא בראש שלי.
התחלתי ליטול ריטלין, הריטלין גרם לי להיות לא מחוברת לעצמי, להיות אדישה ולא הרגשתי כלום, לא רציתי לאכול ולא רציתי לעשות כלום...
אבל מה שכן, הצלחתי להתרכז בלימודים, להתרכז במשהו שלא אהבתי כי הכריחו אותי להיות כמו כולם.
זה מה שהמערכת בבה"ס עושה גורמת לנו להיות כמו כולם, הרי המטרה של בה"ס להוציא אנשים שלא יתנגדו למערכת, יהיו צייתנים ולא יחשבו מחוץ לקופסא.
שנים אחרי שסיימתי בה"ס, חוויתי את החיים, למדתי במכללה, נפלו לי תובנות.
התחלתי להבין שאני לא רוצה להיות כמו כולם, אני רוצה להיות ייחודית ואחרת.
רוצה להרגיש איך אחרים מרגישים, להבין מעבר למה שלימדו אותי, לפתוח את הראש ולחשוב מחוץ לקופסא.
אני יכולה להגיד לכם אחרי שנים של הבנה שבבית הספר למדתי מה אני לא רוצה לעשות,
לאיזה מקצוע אני מתחברת ולאיזה פחות, לאיזה אנשים יש לי חיבור ולאיזה אני ממש לא רוצה להיות בסביבתם ויש מורות שחרוטות לי בלב שעזרו לי להאמין ולהעריך את עצמי.
אבל את הלימודים האמיתיים עשיתי אחרי שיצאתי מהמסגרות שמכניסים אותנו אליהם. התחלתי ללמוד מטעויות של עצמי, להקשיב לעצות של אחרים ולמדתי איזה עצות אני לוקחת לעצמי ואיזה אני מעדיפה שלא.
אה ואיך אפשר לשכוח....הספרים לימדו אותי כל כך הרבה על העולם ועל החיים.
וכמובן גם האנשים שפגשתי בדרך.